וְאָמְר֗וּ הָאָ֤רֶץ הַלֵּ֙זוּ֙ הַנְּשַׁמָּ֔ה הָיְתָ֖ה כְּגַן־עֵ֑דֶן וְהֶעָרִ֧ים הֶחֳרֵב֛וֹת וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת וְהַנֶּהֱרָס֖וֹת בְּצוּר֥וֹת יָשָֽׁבוּ׃

וְיֵמְרוּן אַרְעָא דְנַן דְיִשְׂרָאֵל דַהֲוַת צַדְיָא תָּבַת לְמֶהֱוֵי כְּגִינְתָא דְעֵדֶן וְקִרְוַיָא חֶרְבָתָא וְצַדְיָתָא וּמְפַגְרָתָא כְּרִיכִין תַּקִיפִין יְתִיבוּ:

ואמרו. העוברים דרך בם יתמהו ויאמרו הנה הארץ הזאת שהיתה נשמה היתה עתה כגן הנטועה בעדן:

בצורות ישבו. נתיישבו באנשים ובמגדלים ובחומות עד שהמה בצורות וחזקות:

הלזו. הזאת וכן יאמר בלשון זכר האיש הלזה (בראשית כד):

והנהרסות. מל׳ הריסה ונתיצה:

בצורות. מל׳ מבצר וחוזק:

ואמרו איך היתה כזאת שהארץ הנשמה הלזו היתה כגן עדן, והערים החרבות וגם הנשמות וגם הנהרסות בצורות ישבו? ומכל זה וידעו הגוים כי אני ה' בניתי, שאינו בדרך הטבע רק ע"פ רוה"ק, והיה כבריאת העולם שדבר ונעשה הכל הדברו, כן אני דברתי ועשיתי, שדבורו אל הנביאים הוא הביא הכל לידי מעשה בדרך נסיי: