וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּֽי־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}

וְאֶתֵּן רוּחִי בְכוֹן וְתֵיחוּן וְאַשְׁרֵי יַתְכוֹן עַל אַרְעֲכוֹן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ גְזָרִית בְּמֵימְרִי וַאֲקַיֵם אֲמַר יְיָ:

ונתתי רוחי בכם. אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים ואושיב אתכם במנוחה על אדמתכם ואז תדעו שאני ה׳ הנאמן במאמרי אני דברתי ואני עשיתי כאשר דברתי:

והנחתי. מלשון מנוחה:

וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי, שכבר דברתי לעשות כן בעתיד, וכבר עשיתי בימי יחזקאל שקמו המתים ויחיו שזה סימן אם על התחייה העתידה אם על הגאולה ותחיית הגויה הכללית שדומה כעצמות היבשות המפוזרות שאין בם שום הכנה לתחייה ע"פ הטבע: