וְחַלּוֹנָ֤ו וְאֵֽילַמָּו֙ וְתִ֣ימֹרָ֔ו כְּמִדַּ֣ת הַשַּׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וּבְמַעֲל֥וֹת שֶׁ֙בַע֙ יַעֲלוּ־ב֔וֹ וְאֵילַמָּ֖ו לִפְנֵיהֶֽם׃

וְכַווֹהִי וְאוּלַמוֹהִי וְכוּתַרְתֵּיהּ כְּמִשְׁחַת תַּרְעָא דִפְתִיחַ לְאוֹרַח מַדִינְחָא וּבְדַרְגִין שַׁבְעָה סַלְקִין בֵּיהּ וְאוּלַמוֹהִי קֳדָמֵיהוֹן:

וחלוניו וגו׳. חלוני תאי השער וכותלי האולם והכותרות אשר בהמזוזות ממעל שהיו בצורת אילני תמר הכל היו כמדת של השער המזרחי:

ובמעלות וגו׳. כי ההר היה הולך ועולה ועלו בו במעלות ועד השער הזה ה״ה שבע מעלות:

ואילמיו לפניהם. כותלי האולם היו לפנים מהמעלות ועולין במעלות עד לא יבואו אל האולם:

וחלונו (כנ"ל פסוק ט"ז) ואילמו הם אילי האולם (כנ"ל פסוק ט'), ותמריו שהיו על האילים (כנ"ל פסוק ט"ז), הכל היה כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו לשער הזה שהיו בגובה ההר, ואילמו לפניהם שלפני המעלות עמדו שני אילים אחד מפה ואחד מפה לנוי, וכן מבואר לקמן (פסוק כ"ו) בפירוש שקאי על שני האילים והתמורים שעליהם שהיו לפני המעלות, והנה לא הזכיר מנין המעלות ולא את אילי המעלות בשער המזרחי כי שם נכנס תיכף למדוד סף השער ולא פנה עדיין אל מנין המעלות ומה שאצלם, ובבואו לשער הצפון והדרום שם לבו גם לזאת, וידענו ממילא שה"ה שכן היה בשער המזרח אחר שהיו דומים בכל עניניהם: