וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃

וְכֵן תַּעְבֵיד בְּשַׁבְעָא בְּיַרְחָא מִגְבַר דְמִשְׁתְּלֵי וּמִטְפַשׁ וּתְכַפְּרוּן עַל בֵּיתָא:

וכן תעשה. ר״ל וכן תחנך בקרבנות בכל משך שבעה ימים בימי החדש יום אחר יום אולם לא בענין שצוה להביא בראשון כי בששת הימים צוה להביא שעיר לחטאת ופר ואיל לעולות כמ״ש שם:

מאיש שוגה ומפתי. ר״ל הקרבנות הללו יבואו להסיר העון מאיש שוגה ומפתי ר״ל ממי שנכנס במקדש במקום שאין לו רשות ליכנס ועשה זאת בשגגה או בסכלות הדעת:

וכפרתם. בהם תקנחו את הבית מן החלול של הנכנסין שם שלא ברשות:

שוגה. מלשון שגגה:

ומפתי. שוטה וסכל:

וכפרתם. הוא ענין קנוח וכן וכפרתהו (שם):

וכן תעשה בשבעה בחדש, יקריב שנית פר חטאת ויחטא ממנו כמו בפר הראשון, מאיש שוגה ומפתי, מוסב על וחטאת את המקדש (שבפסוק י"ח) שיחטא מאיש שוגה, ר"ל כי החיטוי שיהיה בא' לחדש היה לכפר על המזיד, והחיטוי שבז' לחדש יחטא את המקדש מן המשגה, היינו מה שחטא איש ע"י שגיאת העיון, כגון שטעה בהוראה, או מה שחטא ע"י פתיות, ובשני פרים אלה תכפרו את הבית, כי פרים ושעירים שהקריבו מן ז' אדר עד ר"ח ניסן (כנ"ל סי' מ"ג) היו לכפר על המזבח: