כֹּה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה כִּֽי־יִתֵּ֨ן הַנָּשִׂ֤יא מַתָּנָה֙ לְאִ֣ישׁ מִבָּנָ֔יו נַחֲלָת֥וֹ הִ֖יא לְבָנָ֣יו תִּֽהְיֶ֑ה אֲחֻזָּתָ֥ם הִ֖יא בְּנַחֲלָֽה׃ {ס}

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אֲרֵי יִתֵּן רַבָּא מַתְּנָא לְחַד מִבְּנוֹהִי אַחֲסַנְתֵּיהּ הִיא לִבְנוֹהִי תְהֵי אֲחִידַתְהוֹן הִיא בְּאַחֲסָנָא:

כי יתן וגו׳. אם יתן הנשיא בחייו מה מנחלתו לאחד מבניו:

נחלתו היא. כאומר הנה המתנה קיימת כי הלא נחלתו היא ותהיה לבניו אחרי מותו כי אחוזתם היא בנחלה ר״ל כי הבנים יאחזו בנחלתו א״כ מה לי בחייו מה לי אחרי מותו:

אחוזתם. ענין החזקה:

כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא, ר"ל שאין דינה כמתנה שתחזור ביובל רק כנחלה, ותהיה לבניו של בנו, ולא תחזור אל האחים ביובל, ומבאר הטעם כי אחוזתם היא בנחלה, אחר שבל"ז יירש אותה לכן אינה חוזרת ביובל, וגם למאי דקיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הם עכ"פ נוטל כנגד חלקו וא"כ דינו כנחלה: