וּמִנְחָה֙ אֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֥ים מִנְחָ֖ה מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃ {ס}

וּמִנְחֲתָא מְכִלְתָּא לְדִיכְרָא וּלְאִימְרָא מִנְחָתָא מַדְבֵּק יְדֵיהּ וּמִשְׁחָא מְלוֹ הִינָא לִמְכִלְתָּא:

מתת ידו. כפי נתינת ידו ר״ל כפי הרחבת ידו ונדבת לבבו:

מתת. מל׳ נתינה:

ומנחת איפה לאיל, שכן הוקבע מנחת האיל בכל ימי החינוך, ולכבשים מנחה מתת ידו, ר"ל שלכבשים יביא ששית האיפה לכל כבש, שזה שיעור התרומה שנותנים לנשיא מן החומר, כמ"ש (מ"ה י"ג) זאת התרומה ששית האיפה מחומר החטים, ושיעור זה שנותנים לידו תרומה הוא שיעור מנחת הכבש, וכן אמר בפי' (בפ' י"ד) שמנחת הכבש היא ששית האיפה, ובפסוק ז' אמר כאשר תשיג ידו ומבואר כמו שפירשתי: