יְחֶזְקֵאל מ״ז · י״ט

וּפְאַת֙ נֶ֣גֶב תֵּימָ֔נָה מִתָּמָ֗ר עַד־מֵי֙ מְרִיב֣וֹת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה אֶל־הַיָּ֣ם הַגָּד֑וֹל וְאֵ֥ת פְּאַת־תֵּימָ֖נָה נֶֽגְבָּה׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וְרוּחַ עִבַּר דָרוֹמָא מִירִיחוֹ עַד מֵי מַצוּת רְקָם אַחֲסָנָא לְיַמָא רַבָּא וְיַת רוּחַ דָרוֹמָא דְדָרוֹמָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ופאת נגב. הגבול מפאת נגב יהיה מתמר ויתכן שזהו חצצון תמר הוא מ״ש והנה בחצצון תמר היא עין גדי (דה״ב ב) ועין גדי הוא מוזכר ביהושע בערי יהודה שהיה נחלתו בפאת הדרומי כי אין זה מקום יריחו עיר התמרי׳ כי היא עמדה רחוק׳ מן הגבול מאד וכאשר נראה בצורה חלוקת א״י בימי יהושע:

עד מי וגו׳. מתמר הלך הגבול עד מי מריבת קדש הוא מדבר צין כמו שנאמר במי מריבת קדש מדבר צין (דברים ל״ב:נ״א):

נחלה. ר״ל ומשם הולך הגבול לנחל מצרים ומשם אל הים הגדול:

ואת וגו׳. והרי לך את גבול פאת נגב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

נגב תימנה. כפל המלה בשמות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל י״ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ופאת נגב תימנה, הנה בפאת נגב כבר נבא עובדיה וירשו הנגב את הר עשו, שארץ שעיר שהיא בדרומה של א"י תכנס בגבול הארץ, וכן קבלו חז"ל שארץ אדום וארץ עמון ומואב יהיו מארץ ישראל שהם הקיני והקניזי והקדמוני שהבטיח ה' לאבהם אבינו ע"ה שכולם הם בדרומה של א"י, ועז"א וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב, ולפ"ז א"א לפרש שמ"ש מתמר היינו מיריחו עיר התמרים, ומ"ש מי מריבת קדש הוא מ"ש בגבולי הארץ מדבר צין נגבה, ר"ק מ"ש מתמר הוא חצצון תמר שהיה במדבר הנגב לפני ארץ שעיר, וכן מ"ש על מי מריבת קדש הוא לפני הר שעיר ועמון ומואב בפאת דרומה להם, כמ"ש וישובו אל עין משפט היא קדש ויכו את וכו' וגם את האמורי היושב בחצצון תמר, ויתרחב הגבול הדרומי לדרום ארץ שעיר ועמון ומואב עד המדבר שהלכו שם ישראל, וימשך מחצצון תמר עד מי מריבת קדש, ומשם ימשך לנחל מצרים אל הים הגדול, הכל לדרום מגבול הראשון, ועז"א ואת כל תימנה נגבה, רצה לאמר שיתרחב הכל לצד דרום:

מקור: ספריא · נחלת הכלל