וּנְתַתִּ֤יו בְּיַֽד־הַזָּרִים֙ לָבַ֔ז וּלְרִשְׁעֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְשָׁלָ֑ל (וחללוה) [וְחִלְּלֽוּהוּ]׃

וְאֶמְסְרִנֵיהּ בְּיַד רַשִׁיעִין לְמִבַז וּלְחַיָבֵי אַרְעָא לַעֲדִי וְיַחֲלוּנֵיהּ:

לבז. לקחת כל הנמצא בה:

וחללוהו. עשאוהו חולין ומבוזה:

הזרים. העכו״ם:

וחללוהו. מל׳ חולין ובזיון:

ונתתיו, שיבואו זרים על ארצם ויבוזו את הכסף, ויש הבדל בין בז ושלל שהנשאר אחר שנפלו הבעלים במלחמה נקרא שלל, ומה שהאויב בוזז ולוקח ביד חזקה נקרא בז, הזרים יבואו ויבוזו את כספם, והשלל הנשאר שלא יבוזו זרים יקחו רשעי הארץ, וחללוהו ובזה יחללו הגאון והעדי הזה (כמו וחללו יפעתך לקמן כ"ח):