עַתָּ֣ה מִקָּר֗וֹב אֶשְׁפּ֤וֹךְ חֲמָתִי֙ עָלַ֔יִךְ וְכִלֵּיתִ֤י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כׇּל־תּוֹעֲבוֹתָֽיִךְ׃

כְּעַן מִקָרֵיב אֶשְׁפּוֹךְ חֵימְתִי עֲלָךְ וְיֵחוֹל רוּגְזִי בִּיךְ וְאִתְפְּרַע מִנִיךְ כְּאוֹרְחָתָיִךְ וְאֶתֵּן עֲלָךְ יַת כָּל תּוֹעֲבָתָיִךְ:

עתה מקרוב. ר״ל מיד בזמן קרוב:

ונתתי עליך. ר״ל אשלם לך:

עתה מקרוב ר"ל שבא הדבר פתאום בין בזמן, שעז"א עתה, בין במקום שעז"א מקרוב, ר"ל ממקום קרוב, פתאום אשפך חמתי, לא בהדרגה לאט לאט, והנמשל כי מה שיסבב ה' ע"י המערכת י"ל משך בזמן עד שיתחייב הדבר מן המערכת, ומה שבא ע"י אויבים י"ל משך במקום עד שיבא האויב מארץ רחוקה, אבל פה בא בהשגחה פתאום, ויש הבדל בין אף ובין חמה, שהחמה היא החמה הפנימית, והאף היא חיצוני, ואם בא האף בלא חמה לא ימהר לענוש רק ישים גבולים בזמן ובמקום אולי ישובו בתשובה, אבל אני אשפך חמתי וכליתי אפי ושפטתיך וכו', כנ"ל (פסוק ג') כדרכיך ר"ל שיהיה העונש מכוון נגד החטאים וכמדתם, ובזה תכיר כי העונש לא בא ע"י אמצעי רק כי אני ה' מכה: