וַיִּשְׁלַח֙ תַּבְנִ֣ית יָ֔ד וַיִּקָּחֵ֖נִי בְּצִיצִ֣ת רֹאשִׁ֑י וַתִּשָּׂ֣א אֹתִ֣י ר֣וּחַ ׀ בֵּֽין־הָאָ֣רֶץ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֡יִם וַתָּבֵא֩ אֹתִ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ְמָה בְּמַרְא֣וֹת אֱלֹהִ֗ים אֶל־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר הַפְּנִימִית֙ הַפּוֹנֶ֣ה צָפ֔וֹנָה אֲשֶׁר־שָׁ֣ם מוֹשַׁ֔ב סֵ֖מֶל הַקִּנְאָ֥ה הַמַּקְנֶֽה׃

וְאוֹשִׁיט דְמוּת יַד וְאַחֲדַנִי בִּסְעַר רֵישִׁי וּנְטָלַת יָתִי רוּחָא בֵּין אַרְעָא וּבֵין שְׁמַיָא וְאָעֲלַת יָתִי לִירוּשְׁלֵם בְּחֵיזוּ נְבוּאָה דִשְׁרַת עֲלֵי מִן קֳדָם יְיָ בְּמַעֲלָנָא דְתַרְעָא גַוָאָה דִפְתִיחַ לְצִפּוּנָא דְתַמָן מוֹתַב צְלַם קִנְאֲתָא דְמַרְגְזִין:

וישלח. הדמות שראה הושיט תבנית יד ולקח אותי בשער הראש:

ותשא. הרוח הרימו באויר והביאו לירושלים:

במראות אלהים. ר״ל לא הביאו באמת רק נראה לו במראה הנבואה כאלו הביאו:

שער הפנימית. הוא שער העזרה שהיא פנימית להר הבית:

הפונה צפונה. כי ד׳ שערים היו לעזרה אחד לכל רוח:

סמל הקנאה המקנה. פסל הקנאה ולתוספת ביאור אמר המקנה ר״ל המקניא ומכעיס למקום להיות במשכן ביתו:

תבנית. דמות כמו תבנית המשכן (שמות כה):

בציצית ראשי. ר״ל שער ראשי כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי ציץ וכן תנו ציץ למואב (ירמיה מח):

סמל. ענין צורה וכן תמונת כל סמל (דברים ד):

הקנאה המקנה. ענין כעס והקנטה כמו הם קנאוני בלא אל (שם לב):

וישלח ראה במראה הנבואה שה' שלח תבנית יד ויביאהו במראה ירושלימה, אל פתח שער וכו' אשר שם מושב סמל הקנאה, לא מצאנו שהעמידו צלם בהיכל אחרי מנשה, שהוא לבדו העמיד סמל בבית ה', וחטא הזה היה שמור עדיין ולא נמחל כי לא עשו עליו תשובה שלמה, כמו שכתבתי (ירמיהו ט"ו, מ"ב כ"ג), והנה המינים היו אומרים שיש פועל טוב ופועל רע ויחסו צד צפון למושב פועל הרע, והביאו את הקרבנות לרצות כעסו וחמתו של סמל הקנאה, וה' צוה לשחוט את הקרבנות על ירך המזבח צפונה לפני ה' בעל הרחמים, וזובח לאלהים יחרם, וכמו שכתב בספרא (ויקרא פ"ב) שנאמר בכל מקום קרבן לה' שלא ליתן פתחון פה למינים, וכמ"ש בס' התורה והמצוה (שם ס' י"ד), ומנשה העמיד שם סמל הקנאה, והיו נמשכים עוד אחרי דעותיו ומכונים במחשבתם אל סמל הקנאה, אשר בצפון לרצותו בקרבנות הנקרבים, וא"ל ה' שסמל הקנאה הזה הוא מקנא את ה', שעל ידו מקנא ה' הפועל טוב לעשות בם שפטים, ונראה החשמל מתוך האש להורות כי באש ה' נשפט: