הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה כָּל דָּבָר הַצָּרִיךְ לַדֶּרֶךְ וּכְלֵי זֵינָם לַמִּלְחָמָה אָמַר לָהֶם לְתַקֵּן, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, הֲרֵי הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בַּמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם עַד ט"ז בְּנִיסָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (לקמן ה יב): וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת (מִפִּי רַבִּי).
בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים בְּסוֹף שְׁלשֶׁת יָמִים, בְּעוֹד שֶׁתִּהְיוּ כָּאן שְׁלשֶׁת יָמִים וְאַחַר תַּעֲבֹרוּ.
עִבָרוּ בְּגוֹ מַשְׁרִיתָא וּפַקִידוּ יַת עַמָא לְמֵימָר אַתְקִינוּ לְכוֹן זְוָדִין אֲרֵי בְּסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין אַתּוּן עָבְרִין יַת יַרְדְנָא הָדֵין לְמֵיעַל לְמֵירַת יַת אַרְעָא דַייָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן לְמִירְתָהּ:
וצוו וכו׳. אף כי נאמר קודם שילוח המרגלים, מכל מקום על כרחך הצווי היה אחרי זה, כי ביום שהלכו המרגלים לנו ביריחו, ובהר התעכבו ג׳ ימים ובחזירתם לנו במקומם, וביום שאחריו לנו אצל הירדן, וממחרת עברו הירדן:
הכינו. עם כי עדיין אכלו את המן, מכל מקום היה בידם מפרי האדמה, ממה שהביאו להם תגרי הגוים, ואת זה צום להכין:
צדה. מזון, כמו (יהושע ט ה) לחם צידם:
בעוד. תרגומו: בסוף:
הכינו לכם צדה לדרך. כי ביום הב' בבקר נסעו מהשטים (ג, א). והיה הכנת הצדה לטחון המן בריחים ולדוכו במדוכה:
בעוד שלשת ימים וגו'. הרצון בו זולת היום שהוא בו ואחר שיעברו אחריו שלשה ימים שלמים יהיה להם כן ולזה אמר אחר זה ויהי מקצה שלשת ימים וגו' להורות כי הרצון בזה אחר עבור שלשה ימים והנה נתאחד הענין עד הבקר כדי שיתפרסם לישראל עוצם המופת הזה ויראו זה בעיניהם והנה צוה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה שיקיימו התנאי שהתנה להם משה בתתו להם הארץ אשר מעבר הירדן לפאת מזרח וזכר שכבר הסכימו לשמוע אל דבריו באופן שהיו שומעין לדברי משה ושמי שיעבור על מצותו יומת כי כן יעדה התורה בהעובר על דברי הנביא וכ"ש יהושע שהיה מלך ונביא: