וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ גֹּ֛לּוּ אֲבָנִ֥ים גְּדֹל֖וֹת אֶל־פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהַפְקִ֧ידוּ עָלֶ֛יהָ אֲנָשִׁ֖ים לְשׇׁמְרָֽם׃

גֹּלּוּ גַּלְגְּלוּ אֲבָנִים אֶל פִּי הַמְּעָרָה.

וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ קְרִיבוּ אַבְנִין רַבְרְבִין קֳדָם פּוּמָא דִמְעַרְתָּא וּמַנוֹ עֲלָהּ גַבְרִין לְמִטַרְהוֹן:

גולו אבנים. לבל יצאו פתאום וינוסו:

גולו. גלגלו:

והפקידו. מלשון פקיד וממונה:

ויאמר. מזה ראה יהושע כי הוא בהשגחת האל ית' שיגמרו המלחמה עתה אחר שמלכיהם נפלו, טרם יקימו להם מלכים אחרים כמו שעשו אנשי חברון (לקמן פסוק לז), ולכן חזר מדעתו (למעלה טו) שרצה לשוב לגלגל וצוה שיגולו אבנים ושלא יעמדו רק ירדפו:

וזנבתם. ר"ל קצצו גם זנב המחנה שהיא הפלטה הנשארת, כי כבר נראה שנתנם ה' בידכם: