וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם כִּ֥י בְיָדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים לֹא־יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ׃

וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ לָא תִדְחַל מִנְהוֹן אֲרֵי בִּידָךְ מְסַרְתִּינוּן לָא יִתְעַתַּד אֱנַשׁ מִנְהוֹן קָדָמָךְ:

כי בידך נתתים. מכבר, כי עקר בואם היא נסבה מאתי למסרם בידך: (לא יעמד איש. יש הבדל בין לא יתיצב איש בפניך, שבא תמיד על תחלת מצבו להלחם, ובין לא עמד שפי' הגם שהתיצב, כי פה התיצבו לקראת המלחמה אבל לא עמדו, ר"ל לא נשארו עומדים כי כרעו ונפלו):