וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה עַכְשָׁיו חוֹזֵר לְמִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.
אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה שֶׁהָיָה הַחוּט בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל הַר יְעָרִים, נִמְצָא הַר יְעָרִים בְּתוֹךְ גְּבוּל יְהוּדָה לִפְנִים מִן הַחוּט.
וּמִסְתַּחַר תְּחוּמָא מִבַּעֲלָה לְיַמָא לְטוּרָא דְשֵׂעִיר וַעֲבַר לְעִיבַּר טוּר יְעָרִים מִצִפּוּנָא הִיא כְסָלוֹן וְנָחִית לְבֵית שֶׁמֶשׁ וַעֲבַר לְתִמְנָא:
ימה. כלפי המערב:
מצפונה. נמצא הר יערים, היא כסלון, לפנים מן הגבול, ומשל יהודה היתה:
ונסב מבעלה ימה. כי לשם סבב כמין דל"ת. ובזה תבין איך יצויר שבנחלת בני בנימין (יח, טו) אמר שיצא הגבול מבעלה ימה ושם יצא ממערב למזרח, ואיך פגע בים הזה? רק ים זה היה בדרום בעלה בפאת מזרחו, ומן הים סבב אל הר שעיר, כי שלשלת הר יהודה נוגע בצד דרומו בהר שעיר, וחלק ממנו נקרא בשם הר שעיר, ועבר אל המערב והגיע מצפון לכסלון ואינו כסיל הנזכר בפסוק למ"ד שהיה בנגב וניתן לשמעון:
וירד בית שמש. משל יהודה (כי היה עוד בית שמש בנחלת יששכר (לקמן יט, כב) ובנחלת נפתלי (שם לד), וכן תמצא (ש"א ה, י; וא"ו, יב) שארון ה' הוחזר מעקרון לבית שמש ומשם לקרית יערים):
ועבר תמנה. שהיתה ליהודה (פסוק נז):
