נֶ֣גְבָּה לְאֶפְרַ֗יִם וְצָפ֙וֹנָה֙ לִמְנַשֶּׁ֔ה וַיְהִ֥י הַיָּ֖ם גְּבוּל֑וֹ וּבְאָשֵׁר֙ יִפְגְּע֣וּן מִצָּפ֔וֹן וּבְיִשָּׂשכָ֖ר מִמִּזְרָֽח׃

נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם אֶפְרַיִם נָטַל חֶלְקוֹ מִדָּרוֹם לְצַד הָאָרֶץ שֶׁבֵּין בְּנֵי יְהוּדָה לִשְׁאָר הַשְּׁבָטִים.

וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה מְנַשֶּׁה נָטַל לְצַד צָפוֹן.

דָרוֹמָא לְאֶפְרַיִם וְצִפּוּנָא לִמְנַשֶׁה וַהֲוָה יַמָא תְּחוּמֵיהּ וּבְאָשֵׁר מְעַרְעִין מִצִפּוּנָא וּבְיִשָׂשכָר מִמַדִינְחָא:

נגבה לאפרים. בהרצועה שלקחו בני יוסף, לקח אפרים בדרומה, ומנשה בצפונה:

גבולו. של מנשה:

ובאשר. בגבול אשר:

יפגעון. מנשה עם אשר בצפון מנשה:

ממזרח. כי נחלת יששכר היתה אצל הירדן, למזרחה של מנשה:

יפגעון. יפגשון:

נגבה. ר"ל ועד הים היה הגבול מחולק, שנגבה היה לאפרים וצפונה היה למנשה, והים היה גבול שניהם מצד מערב:

ובאשר. אחר שבאר מצר דרומו של מנשה שהיה תחלה בפני עצמו מעטרות אדר עד תפוח, ומתפוח עד הים היה משותף עם אפרים, ומצר הכללי המשותף לבני יוסף בצד דרומו כבר הורה בריש סימן ט"ז, ולא הודיענו עד עתה מצר צפוני של מנשה, אומר כי בצפונו פגע עם אשר שהיה בצפונו של מנשה (כמש"ל יט, יד). ובמזרחו, שהקו מן הצפון לדרום במזרח מנשה התחיל להמשך ממכמתת שהיה בולט מגבול אפרים לצפונו, וא"כ למעלה ממכמתת היה גבול יששכר שהיה שכן לאפרים בצד מזרח (כמש"ל שם, יז):