וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ ׀ הַח֛וּצָה דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ וַאֲנַ֣חְנוּ נְקִיִּ֑ם וְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה אִתָּךְ֙ בַּבַּ֔יִת דָּמ֣וֹ בְרֹאשֵׁ֔נוּ אִם־יָ֖ד תִּֽהְיֶה־בּֽוֹ׃

דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ עֲוֹן הֲרִיגָתוֹ עַל רֹאשׁוֹ תְּהֵא, כִּי הוּא יִגְרוֹם מִיתָתוֹ.*

דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ עֲוֹן הֲרִיגָתוֹ תְּהֵא עָלֵינוּ.

וִיהֵי כָּל דְיִפּוֹק בַּר מִדָשֵׁי בֵּיתֵךְ לְבָרָא חוֹבַת קְטוֹלֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וַאֲנַחְנָא זַכָּאִין וְכֹל דִי יְהֵי עִמָךְ בְּבֵיתָא חוֹבַת קְטוֹלֵיהּ בְּרֵישָׁנָא אִם יַד אֱנָשׁ תְהֵי בֵיהּ:

דמו בראשו. רצה לומר, עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו:

ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה: