וַֽיִּשְׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה לַעֲל֥וֹת עֲלֵיהֶ֖ם לַצָּבָֽא׃ {פ}

לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא לְפִי שֶׁנֶּאֶסְרוּ הַבָּמוֹת מִשֶּׁנִּקְבַּע הַמִּשְׁכָּן בְּשִׁילֹה.

וּשְׁמָעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִתְכְּנִישׁוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְשִׁלֹה לְמֵיסַק עֲלֵיהוֹן לְחֵילָא:

לצבא. אם לא יתקנו את אשר עותו, כי הם חשבו שעשאוהו לעולה וזבח:

לצבא. כמו בצבא, ובאה הלמ״ד במקום הבי״ת, וכן (ויקרא כו ז) לפניכם לחרב, ומשפטו בחרב:

וישמעו. ר"ל ומצד זה לא דנו אותם לזכות רק שמעו לקול הדן לכף חובה. ויקהלו לצבא. ר"ל להקהיל צבא אם יצטרך ללחום, לכן לא אמר בב':