וְעַתָּ֗ה הֵנִ֨יחַ יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לַאֲחֵיכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וְעַתָּ֡ה פְּנוּ֩ וּלְכ֨וּ לָכֶ֜ם לְאׇהֳלֵיכֶ֗ם אֶל־אֶ֙רֶץ֙ אֲחֻזַּתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד יְהֹוָ֔ה בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃

וּכְעַן אַנִיחַ יְיָ אֱלָהָכוֹן לַאֲחוּכוֹן כְּמָא דִי מַלֵיל לְהוֹן וּכְעַן אִתְפְּנִיאוּ וֶאֱזִילוּ לְכוֹן לְקִרְוֵיכוֹן לְאַרְעָא אַחְסַנְתְּכוֹן דִיהַב לְכוֹן מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא:

הניח. נתן להם מקום מנוחה:

פנו ולכו. פנו מכאן, ולכו וכו׳: