כִּ֣י ׀ אִם־שׁ֣וֹב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וְהִֽתְחַתַּנְתֶּ֥ם בָּהֶ֛ם וּבָאתֶ֥ם בָּהֶ֖ם וְהֵ֥ם בָּכֶֽם׃

אֲרֵי אִם מֵיתַב תְּתוּבוּן וְתִדְבְּקוּן בִּשְׁאָר עַמְמַיָא הָאִלֵין דִי אִשְׁתָּאֲרוּ הָאִלֵין עִמְכוֹן וְתִתְחַתְּנוּן בְּהוֹן וְתִתְעַרְבוּן בְּהוֹן וְאִינוּן יִתְעַרְבוּן בְּכוֹן:

תשובו. מאחרי ה׳, ובאתם בהם לקחת מבנותיהם:

והתחתנתם. מלשון חתון:

כי אם שוב תשובו. מאהבתו:

ודבקתם ביתר הגוים. שזה א"א כל עוד יאהבו את ה' (יגיע לכם רעה כפולה, א] מצד הטבע, ב] מצד ההשגחה. ומבאר תחלה הרעה הטבעיית):