וַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם ה֚וּא יֶהְדֳּפֵ֣ם מִפְּנֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ישׁ אֹתָ֖ם מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּם֙ אֶת־אַרְצָ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לָכֶֽם׃

וַיָי אֱלָהָכוֹן הוּא יִתְבְּרִינוּן מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיתָרֵךְ יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וְתֵרְתוּן יַת אַרְעֲהוֹן כְּמָא דִי מַלֵיל יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכוֹן:

יהדפם. את הנשארים:

יהדפם. ענין דחיפה והכאה, כמו (תהלים א ד) תדפנו רוח:

והוריש. יגרש:

וה' אלהיכם וכו'. ר"ל אחר שהפלתיה בנחלה לא חסר רק הכיבוש, הלא גם אחרי מותי אלהיכם חי והוא יהדפם וכו' כאשר דבר לכם. ואמר הוא יהדפם, נגד הגוים שכבר כבש שמקצתם פנו מארצם, כמו גרגשי, ויהדפם שלא ישובו עוד. ואמר והוריש אותם, נגד אלה שלא כבש עדיין. רק שצריך לזה תנאי שתשמרו התורה, וז"ש: