וָאֶשְׁלַ֤ח לִפְנֵיכֶם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה וַתְּגָ֤רֶשׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֑י לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ׃

וּשְׁלָחִית קֳדָמֵיכוֹן יַת עַרְעִיתָא וְתָרְכֵית יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן תְּרֵין מַלְכֵי אֱמוֹרָאֵי לָא בְחַרְבָּךְ וְלָא בְקַשְׁתָּךְ:

את הצרעה. היא הטילה בהם ארס ולא יכלו להלחם, וכאלו היא גרשה אותם, וחוזר ומפרש את שני מלכי האמורי סיחון ועוג:

לא בחרבך. כי בדרך הטבע לא היית יכול לעמוד כנגדם:

הצרעה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה לו א) שהוא מין שרץ עוף, שהטילה בהם ארס:

השאלות(יב) פסוק זה בא שלא כסדר והלא עתה מדבר מכניסתן לארץ, ומן מלחמת סיחון כבר דבר בפסוק ח'?

ואשלח את הצרעה ותגרש אותם מפניכם. הוא מה שפנה לאפריקא. ומפרש מה הוא הצרעה הזאת, שני מלכי האמורי לא בחרבך כו', ר"ל השמועה ששמע שכבשת שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך רק ע"י ישועת ה' זאת היה כצרעה, שהתיראו מפני השמועה הזאת וברחו מארצם לאפריקא:

והנה שלחתי לכם הצרע' ר"ל שחדש להם נזקין הוזקו בהן זולת חרב המלחמה: