כִּ֤י תַֽעַזְבוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֱלֹהֵ֣י נֵכָ֑ר וְשָׁ֨ב וְהֵרַ֤ע לָכֶם֙ וְכִלָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֲשֶׁר־הֵיטִ֥יב לָכֶֽם׃

אֲרֵי תִשְׁבָּקוּן יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וְתִפְלְחוּן טַעֲוַת עַמְמַיָא וִיתוּב וְיַבְאֵשׁ לְכוֹן וִישֵׁיצֵי יַתְכוֹן בָּתַר דְאוֹטֵיב לְכוֹן:

כי תעזבו. וכאשר תעזבו אותו ישוב להרע לכם ולכלות אתכם:

אחרי אשר היטיב לכם. רצה לומר, ותהיה אם כן הרעה כפולה, כי האדם הרגיל בטובה, כפול צערו ממי שלא ראה בטובה מעולם:

כי תעזבו וכו' ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הטיב לכם. ובקל יצמח מן הטוב אשר אליו יחלתם בעבודתכם, חלי ומכה. וגם אמר כי אחרי אשר הטיב לכם בהשגחתו הדבקה עמכם זה עצמו יחייב כי ישוב והרע לכם ע"י השגחתו בעזבכם אותו, מה שלא היה כן אם לא היה מטיב לכם והייתם תחת הטבע, וכמ"ש (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקד עליכם את כל עונותיכם, כי ידיעתו והשגחתו הפרטיית הדבקה בעם ה' יחייב ג"כ העונש ההשגחיי: