וְעַתָּ֕ה הָסִ֛ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהַטּוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וּכְעַן אַעֲדוֹ יַת טַעֲוַת עַמְמַיָא דִי בֵינֵיכוֹן וְאַפְנוּ יַת לִבְּכוֹן לְפוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:

ועתה הסירו. הם לא הניחו ליהושע לגמור את דבריו והשיבו: עדים, ואחר זה חזר יהושע לגמור דבריו, ואמר: ועתה הסירו מלב, מכל וכל, מחשבות עבודה זרה:

ועתה. אחר שקבלתם לעבדו מצד רוממותו:

הסירו את "אלהי" הנכר אשר בקרבכם. ר"ל כל מחשבת ע"ז אשר בלבכם:

והטו את לבבכם אל ה'. מצד שהוא אלהי ישראל, ר"ל מצד שהוא משגיח בישראל, שלכן הם חבל נחלתו ואין נתונים תחת שום שר וכוכב (שזה כלל אצלנו שבכ"מ שבא שם אלקים בכינוי אל ישראל מורה על הקשר והדיבוק שיש לו עם ישראל להשגיח עליהם השגחה פרטית), ומטעם זה אסור להם לעבוד בשיתוף (הגם שלבני נח לא הזהיר ע"ז) כי הם מיוחדים לחלקו, ור"ל שהגם שא"ל תחלה שלא יעבדו על התכלית מצד שהוא אלהי ישראל ר"ל גומל ומעניש, בכ"ז הם צריכים לעבדו עבודה מסבת הצד הזה, ר"ל שמצד שהוא משגיח עליהם אין להם לשתף עמו עבודת זולתו:

ואמר להם שיסירו את אלהי הנכר אשר בקרבם ויטו לבבם אל ה' אלהי ישראל והוא אמר להם זה שאם נפתה לבם בסתר מאחת העבודות האלו אשר לאנשי הארץ יסירו מלבם הדעות הנפסדות בהם והם לא הודו שיצטרכו לזה אך השיבו כי הם יעבדו את ה' אלהי ישראל וישמעו בקולו: