וְאַתָּ֗ה תְּצַוֶּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹֽשְׂאֵ֥י אֲרֽוֹן־הַבְּרִ֖ית לֵאמֹ֑ר כְּבֹאֲכֶ֗ם עַד־קְצֵה֙ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן בַּיַּרְדֵּ֖ן תַּעֲמֹֽדוּ׃ {פ}

כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן כְּשֶׁתִּכַּנְסוּ לִפְנִים מִשְּׂפָתוֹ.

בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ כָּל הָעָם אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

וְאַתְּ תְּפַקֵד יַת כַּהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא דִקְיָמָא לְמֵימָר כְּמִמְטֵיכוֹן עַד קְצַת מֵי יַרְדְנָא בְּיַרְדְנָא תְּקוּמוּן:

עד קצה. בקצהו המערבי:

בירדן תעמודו. ולא תצאו מיד אל החרבה:

ואתה. לכן תצוה את הכהנים נושאי ארון, שבבואם לקצה מי הירדן יעמדו שמה ולא יעברו את הירדן, כי המים לא ישובו אחור רק מפני הארון ובצאתו מן הירדן ישובו המים למקומם. ופי' שיעמדו בקצה המזרחי כמו שיתבאר (ד, יא):