נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים מִן הַמַּיִם אֶל הֶחָרָבָה שֶׁאֶצְלָם, וַיָּשׁוּבוּ הַמַּיִם לִמְקוֹמָם; נִמְצָא, אֲרוֹן מִצַּד זֶה וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד זֶה, נָשָׂא אֲרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא (שמואל ב ו ז) כְּשֶׁאָחַז בָּאָרוֹן, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
וַהֲוָה כַּד בְּעוֹ לְמִסַק כַּהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ מִגוֹ יַרְדְנָא אִתְנְגִידָא פַּרְסַת רִגְלֵי כַּהֲנַיָא וּנְחָא עַל יַבֶּשְׁתָּא וְתָבוּ מֵי יַרְדְנָא לְאַתְרֵיהוֹן וַאֲזַלוּ כְמֵאִתְמָלֵי וּמִדְקֳדָמוֹהִי עַל כָּל כַּפּוֹהִי:
נתקו. נעתקו וסרו ממקומם:
ויהי כעלות. ספר ג' נסים שנעשו בזה, א] כי יש הבדל בין חרבה ובין יבשה, שחרבה יאמר או בבחינת שהיו שם מים תחלה הגם שעתה נתיבשו לגמרי, כי מ"ש וכל ישראל עוברים בחרבה (הגם שהירדן נתיבש לגמרי, וכמ"ש (פכ"ב) ביבשה עבר ישראל את הירדן) הוא בבחינת חורב המים שהיו בו תחלה. או גם מקום שלא היה בו מים נקרא חרבה, אם אינו יבש לגמרי רק לח ומרופש. והנה הירדן שבו נעשה הנס נתיבש בהחלט, אבל שפת הירדן שהוא ג"כ לח תמיד ובו לא נעשה נס היה שם חרבה, ר"ל מקום לח, וז"ש ויהי כעלות הכהנים וכו' נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה, ר"ל בעלותם נתקו מן היבשה שהוא אמצע הירדן שהיה יבשה, אל שפתו שהיתה חרבה ולחה קצת. ב] שתיכף בעלותם שבו מי הירדן למקומם. ג] וילכו כתמול שלשום. ר"ל כי אחר שנערמו המים כפין על כפין יחויב שבעת פסק הנס ישטופו בפעם אחד ויתפשטו גם ברוחב חוץ מגדותיו, והיה נס שירדו בהדרגה עד שהלכו כתמול שלשום: