וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נִכְרְת֜וּ מֵימֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ מִפְּנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֔ה בְּעׇבְרוֹ֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן נִכְרְת֖וּ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֑ן וְ֠הָי֠וּ הָאֲבָנִ֨ים הָאֵ֧לֶּה לְזִכָּר֛וֹן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃

וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה בַּגִּלְגָּל לְזִכְרוֹן זֶה.

וְתֵימְרוּן לְהוֹן דִי פְּסַקוּ מֵי יַרְדְנָא מִן קֳדָם אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ בְּמֶעְבְּרֵיהּ בְּיַרְדְנָא פְּסַקוּ מֵי יַרְדְנָא וִיהֶוְיָן אַבְנַיָא הָאִלֵין לְדָכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָלְמָא:

ואמרתם להם. (פה לא אמר והודעתם (כמ"ש לקמן כב) כי הם והבנים ידעו הענין, רק) תאמרו להם שצריכים לאות שנדע כי אשר נכרתו מי הירדן, לא היה מפנינו, רק מפני ארון ברית ה' ובכחו. והראיה, כי בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, וזה אות כי מפניו היה זה. וחוץ ממה שיהיה בדור הזה לאות והיו האבנים לזכרון לבני ישראל עד עולם, חוץ מזה יהיה עד עולם, ר"ל בדורות הבאים שלא ראו הנס יהיה לזכר אל הנס עצמו (ודבר זה השני שהוא שיהיה לזכרון בדורות האחרונים באר יהושע (לקמן כא, עד סוף הסימן) כמו שית' שמה):