וְרַק־אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן־הַחֵ֔רֶם פֶּֽן־תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן־הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת־מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ׃

וַעֲכַרְתֶּם לְשׁוֹן מַיִם עֲכוּרִים.

וּלְחוֹד אַתּוּן אִסְתַּמָרוּ מִן חֶרְמָא דִלְמָא תְחַרְמוּן וְתִסְבוּן מִן חֶרְמָא וּתְשַׁווּן יַת מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל לְחֶרְמָא וּתְעַכְרוּן יָתֵיהּ:

שמרו. את עצמכם וזולתכם מלקחת מה מן החרם:

פן תחרימו ולקחתם וכו׳. פן תכריתו את ישראל במה שתקחו מן החרם כי כולם יאבדו, וזהו ושמתם וכו׳:

ועכרתם. מענין השחתה ובלבול, כמו (בראשית לד ל) עכרתם אתי:

ורק אתם שמרו. א"ע ואת אחרים (שלכן לא אמר השמרו בנפעל). ובאר שתשמרו א"ע פן תחרימו אתם, ושישמרו את אחרים כי ימשך נזק להכלל כולו, וז"ש ושמתם את מחנה ישראל לחרם: