וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהֹוָה֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר׃ {פ}

וּמַנִינוּן יְהוֹשֻׁעַ בְּיוֹמָא הַהוּא לָקְטֵי אָעִין וּמָלָן מַיָא לִכְנִשְׁתָּא וּלְמַדְבְּחָא דַייָ עַד יוֹמָא הָדֵין לְאַתְרָא דִי יִתְרְעֵי:

לעדה ולמזבח וכו׳ עד היום הזה. רצה לומר, לעדה בעת המלחמה, ולמזבח ה׳ עד היום הזה:

אל המקום. במקום שיעמוד המזבח שמה יעבדו, אם בשילה, אם בירושלים:

ויתנם. ויען עתה לא היה בית ה' במקומו נתנם ביום ההוא טרם יתכונן המקדש יהיו חוטבי עצים להעדה העוסקים במלחמה בשבע שכבשו ושחלקו, ואח"כ יהיו חוטבי עצים למזבח ה' (וזה נמשך עד היום הזה שנכתב בו הספר):

אל המקום אשר יבחר. בעת יבחר מקום לשבתו: