וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים׃

נִקֻּדִים ארשי"ץ בְּלַעַז (שְׂרוּפִים כֶּעֵין צְנִימִים), לְשׁוֹן מוֹקֵד, וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: כִּסְנִין.

וּמְסָנָן בָּלָן וּמְרַקְעִין בְּרִגְלֵיהוֹן וּכְסוּתָא בָלְיָא עֲלֵיהוֹן וְכָל לְחַם זְוָדֵיהוֹן יָבֵשׁ הֲוָה כִסְנִין:

ומטולאות. כי בעת התיישן המנעלים, יתחלפו בכמה גוונים:

נקודים. כי בהתיישן הלחם, יתעפש, ובו נקודים לבנים וירוקים ושחורים:

ונעלות. מנעלים שברגליהם:

ומטולאות. ענין חלוף הגוונים, כמו (יחזקאל טז טז) במות טלאות:

צידם. מזונם:

נקודים. מנומר בחברבורות, כמו (בראשית לא יב) נקודים וברודים:

נקודים. הוא הפת היבש שמתפרר מצד יבשו לפירורין דקים: