יְשַׁעְיָהוּ א׳ · י״א

לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

לָא רַעֲוָא קֳדָמַי בִּסְגִיאוּת נִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן אֲמַר יְיָ שְׂבַעֵית מִסַת עֲלָוָת דִכְרִין וּתְרַב פַּטִימִין וְדַם תּוֹרִין וְאִמְרִין וְגַדְיָן דִכְאִלֵין לָא רַעֲוָא קֳדָמַי בְּהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

למה וגו'. הטעם למה אשאירכם עוד בארץ בעבור רוב עולותיכם, ומלת שבעתי כדרך בן אדם דבר הכתוב, והאמת, אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י"ב):

אילים. הם גדולים:

מריאים. מין ממיני השור, וגדול ממנו וחלבו אסור, והגאון אמר שהוא מלשון משנה (שבת כ"ד ג') כמו בריאים:

פרים וכבשים. הם קטנים:

ועתודים. גדולים והם התיישים, העולים על הצאן (בראשית ל"א י'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

למה לי וכו׳. הלא כל עצם הזבח בא להתוודות עם הבאתו ואתם הואיל ואינכם שבים למה לי הזבח:

שבעתי וכו׳. ר״ל אני קץ בהם כאדם השבע שהוא קץ בדבר שהוא שבע ממנו:

לא חפצתי. הואיל ואינכם שבים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

מריאים. פטומים ושמנים וכן ושלם מריאכם (עמוס ה):

ועתודים. הם הזכרים מן העזים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל