לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃ {ס}

אַלִיפוּ לְאוֹטָבָא תְּבָעוּ דִינָא זַכּוּ דַאֲנִיס דוּנוּ דִין יַתְמָא עֲבִידוּ קַבִּילוּ קְבֵילַת אַרְמַלְתָּא:

למדו היטב. שם הפועל והטעם להיטב:

אשרו חמוץ. האל"ף תחת יו"ד, והפך זה תתיימרו (ישעיהו ס"ו ו'):

חמוץ שם התואר, כמו קרוב, מגזרת מעול וחומץ (תהלים ע"א ד'), ורבי' פרשוהו שיחמצו הדין, והטע' שלא ידינו מיד, ויהיה טעם אשרו כמו אשרוני בנות (בראשית ל' י"ג):

שפטו יתום. דינו משפט יתום שאין לו עוזר, וכמוהו שפטני אלהי' וריבה ריבי (תהלים מ"ג א'), וכן ריבו אלמנה:

היטב. להטיב מעשיכם:

דרשו. חקרו המשפט לדעת הדין עם מי והיו מישרים את העשוק ושפטו משפט היתום וריבו ריב האלמנה כי המה הנעשקים ע״פ רוב:

אשרו. מל׳ ישר ובאה האל״ף במקום היו״ד וכן בהפוך כמו ובכבודם תתימרו (לקמן סא) ומשפטו תתאמרו:

חמוץ. עשוק כמו מכף מעול וחומץ (תהילים ע״א:ד׳):