שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃

אשר חזה על יהודה וירושלים. והלא על כמה אומות נתנבא משא בבל משא מואב הא למדת שאין זה תחלת הספר ולא נקרא הספר על שם החזון הזה וכן שנינו בברייתא דמכילתא, בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיהו נאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (לקמן ו) ואמר הנני שלחני למדנו שהוא תחלת שליחותו ונבואה זו נאמרה אח"כ ועל זו לבדה נאמר אשר חזה על יהודה וירושלים כשם שאמר על משא כל אומה ואומה משא אומה פלוני אף כאן כתב חזון זה חזה על יהודה וירושלים ולפי שהם תוכחות קושי קראם חזון שהוא קשה מעשרה לשונות שנקראת נבואה כמש"א בב"ר וראיה לדבר חזות קשה הוגד לי (לקמן כא):

שְׁמַעוּ שְׁמַיָא דְזָעוּ כַּד יְהָבִית אוֹרַיְתִי לְעַמִי וַאֲצִיתִי אַרְעָא דְאִתְרְגִישַׁת מִן קֳדָם פִּתְגָמַי אֲרֵי יְיָ מַלֵיל עִמִי בֵּית יִשְׂרָאֵל קְרִיתִי לְהוֹן בְּנִין חֲבַבְתִּינוּן וִיקַרְתִּנּוּן וְאִנוּן מְרַדוּ בְמֵימְרִי:

שמעו [וגו' והאזיני]. יש מלות נגזרות משמות והם פעלים, כמו והאזיני ארץ והטעם הטי אוזן, והנה אין הפרש על דרך הפשט בין שמעו ובין האזינו, והחל לקרוא לעדים שהעיד משה לישראל, כי אבד תאבדון (דברים ד כו) והנה בא העת:

כי יי דבר. אחר שהשם הוא המדבר שמעו דברו, או כי יי דבר שתשמעו:

בנים. נמשלו ישראל לבנים שאין כח להם, והאב גדלם ורומם מעלתם על בני גילם:

והם פשעו בי. שיצאו מתחת רשותי כמו ויפשע אדום מתחת יד יהודה (מלכים ב ח כב) על כל דבר פשע (שמות כב ח):

שמעו שמים. מה שאני קובל ומתרעם על ישראל:

והאזיני ארץ. אמר בלשון יחיד כי סדנא דארעא חד היא משא״כ השמים כי שבעה רקיעים הם לפי תכונת הקדמונים:

כי ה׳ דבר. לא מאלי אני אומר כי דבר ה׳ בפי ולזה שמעו אמרי:

בנים גדלתי. ר״ל וזהו דברי ראו נא הטובה שעשיתי לבני בכורי ישראל אשר גדלתים ורוממתים על כל האומות הקדמונים והם לא השיבו כגמולי כי מרדו בי:

והאזיני. הטי אוזן לשמוע וכן אזון עד תבונותיכם (איוב לב):

פשעו. מרדו כמו מלך מואב פשע בי (מ״ב ג):