עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כׇּל־רֹ֣אשׁ לׇֽחֳלִ֔י וְכׇל־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃

לָא מִסְתַּכְּלִין לְמֵימָר עַל מָה לָקַנָא עוֹד מוֹסְפִין לְמֶחְטֵי וְלָא אָמְרִין מָה דֵין כָּל רֵישׁ מְרַע וְכָל לֵב דַוָי:

על מה תכו. תי"ו תכו לרגליך (דברים ל"ג ג') שורש כמו ושפו עצמותיו (איוב ל"ג כ"א), ובמקום הזה הוא לנוכח, והטעם, כל מה שתכו תוסיפו אתם עוד למרוד, כי הראוי היה לעשות תשובה, כמו ובעת הצר לו ויוסף למעול (דברי הימים ב' כ"ו כ"ב):

סרה. תחסר מלה או דברה, מגזרת סורר (דברים כ"א י"ח). או יהיה שם:

כל ראש לחלי. פי' על מה תכו כי כל ראש מוכן לכל חולי. והזכיר הראש והלב, כי שניהם הם השרים:

דוי. תואר השם כמו גנב (תהלים נ' י"ח) סלח [שם פ"ו ה']:

על מה תוכו. על העבירה עצמה שלקיתם עליה על העבירה ההיא בעצמה תוסיפו עוד לעשות סרה ר״ל עשיתם שוב העבירה ההיא בתוספות איסור ואינכם משימים על לב לחשוב הלא בשבילה לקינו:

כל ראש לחלי. הלא ע״י ההכאה נחלה כל הראש וכל הלב ומדוע לא תקחו מוסר:

סרה. ענין הסרה מדרך הישר וכן סורר ומורה (דברי׳ כא):

דוי. ענין מכאוב כמו על ערש דוי (תהלים מא):