כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה עַמְּךָ֤ יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ כִּלָּי֥וֹן חָר֖וּץ שׁוֹטֵ֥ף צְדָקָֽה׃

אֲרֵי אִם יְהֵי עַמָךְ יִשְׂרָאֵל סַגִי כְּחָלָא דְיַמָא שְׁאָר דְלָא חֲטוֹ וּדְתָבוּ מֵחֲטָאָה יִתְעַבְדוּן לְהוֹן גְבוּרָן דְמִתְגַבְּרִין וּמְדַבְּרָן בְּזָכוּ:

כי וגו'. הטעם אף על פי שיהיו ישראל רבים בימים ההם כחול הים, לא ישאר מהם רק מי שישוב לשם, כי כליון חרוץ גזור מהשם, כמו אתה חרצת (מלכים א' כ' מ'), יבוא כנחל שוטף בצדק:

כי אם וכו׳. רצה לומר אף על פי שיהיו מרובים לא ישאר בהם כי אם שארית אשר ישובו לה׳ כי כליון חרוץ יבוא כנחל שוטף במשפט צדק ואמת כי יהיו ראוים לכליון:

חרוץ. גזור וחתוך כמו כן משפטך אתה חרצת (מ״א כ):