וְאָֽמַרְתָּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אוֹדְךָ֣ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אָנַ֖פְתָּ בִּ֑י יָשֹׁ֥ב אַפְּךָ֖ וּֽתְנַחֲמֵֽנִי׃

ואמרת. בראותך זאת:

וְתֵימַר בְּעִדָנָא הַהִיא אוֹדִי קֳדָמָךְ יְיָ אֲרֵי עַל דְחָבֵית קֳדָמָךְ הֲוָה רוּגְזָךְ עֲלָי וּכְדוּ דְתָבֵית לְאוֹרַיְתָא יְתוּב רוּגְזָךְ מִנִי וּתְרַחֵם עֲלָי:

ואמרת. התי"ו לנוכח ישראל, הם השבים אל ארצם:

כי אנפת בי. אע"פי שאנפת בי, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ"א ה'):

כי אנפת בי. והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עווני וישוב מעלי אפך ותנחמני בהבאת הטובה:

אנפת. כעסת כמו פן יאנף (תהלים ב):