כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃

אֲרֵי מֵי דִימוֹן אִתְמְלִיאוּ דַם קְטוֹלִין אֲרֵי אֱמַנֵי עַל דִימוֹן כְּנִישַׁת מַשִׁירְיָן לְשֵׁיזָבַת מוֹאָב מֶלֶךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ יִסַק וּלְמִבָּז שְׁאָרָא דְאַרְעֲהוֹן:

כי. מלאו דם, חללי מואב:

נוספות. הטעם רעות נוספות, וכן עשיר יענה עזות (משלי מ' כ"ג), והטעם מלות:

כי אשית. מושך גם אחר וכן הוא אשית לפליטת מואב אריה והוא מלך אשור:

מי דימון. שם נהר:

מלאו דם. מדם הרוגים:

כי אשית על דימון נוספות. שמו דימון מלשון דם ואוסיף עליו דם חללים והוא ענין מליצה לשון נופל על לשון:

לפליטת מואב אריה. על הפליטים ממואב יבוא האריה וחיות הטורפות ולא ישאירו שארית:

ולשארית אדמה. על הנשארי׳ באדמת מואב יבוא האריה וחיתו יער וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין:

אשית. אשים:

לפליטת. ענין שארית: