בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִהְי֣וּ ׀ עָרֵ֣י מָעוּזּ֗וֹ כַּעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃

בְּעִדָנָא הַהִיא יֶהֱוְיָן קִרְוֵי תוּקְפֵיהוֹן כִּכְרַךְ דַחֲרִיב וְאִתְחַמַר דִי אִשְׁתְּבֵיק מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּתְהֵי לְצָדוּ:

ביום. ערי מעוזו, של ישראל:

החורש. האילן כמו חורש מצל (יחזקאל ל"א ג'):

והאמיר. שהוא למעלה, והנה הוא השורש והסעיף:

אשר עזבו. הכנענים בבורחם מפני ישראל בבואם אל ארץ כנען:

והיתה. שומרון שממה כי היא עיר המלוכה:

ערי מעוזו. ערי המבצר שהיו לו למעוז וחוזק:

כעזובת החורש והאמיר. עזובות תהיינה מיושביהן כמו היער שהוא עזוב מבני אדם וכמו הנוף העליון מן האילן שלרוב גבהה עזובה היא מאנשים כי אין מי עולה שמה:

אשר עזבו. חוזר על מלת כעזובת לומר וכעזובה אשר עזבו הכנענים מפני בני ישראל כי רבים מהכנענים עזבו עריהם והלכו להם מפני בני ישראל בעלותם ממצרים:

והיתה שממה. ותהיה ארצם שממה מאין יושב:

מעוזו. ענין חוזק:

החורש. ענינו יער בעל סעיפים כמו וחורש מצל (יחזקאל ל״א):

והאמיר. הוא הנוף העליון: