וַיִּקְרָ֖א אַרְיֵ֑ה עַל־מִצְפֶּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֗י אָנֹכִ֞י עֹמֵ֤ד תָּמִיד֙ יוֹמָ֔ם וְעַ֨ל־מִשְׁמַרְתִּ֔י אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב כׇּל־הַלֵּילֽוֹת׃

אֲמַר נְבִיָא קַל מַשִׁרְיָן דְאַתְיָן בְּסִיטוּנֵיהוֹן כְּאַרְיָא וְעַל סָכוּתָא קֳדָם יְיָ אֲנָא קָאִים תְּדִירָא בִּימָמָא וְעַל מַטַרְתִּי אֲנָא מְעַתַּד כָּל לֵילְיָא:

ויקרא וגו'. דרש כי אריה הוא חבקוק בגימטריא, והנכון בעיני שהוא חסר כ"ף כמו אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד), והטעם ויקרא המצפה כאריה בקול גדול:

על מצפה אדני אנכי עומד תמיד. והטעם לבקש חזון:

ויקרא אריה על מצפה. ר״ל העומד על המצפה קרא לאמר הנה בא האריה והמשיל פרס ומדי לארי הטורף או שקרא לאמר הנה האריה על מצפה והמשיל פרס ומדי לאריה העומד על מצפה ומביט אילך ואילך אנה יטרוף:

אד׳ אנכי עומד וכו׳. כשראה הנביא את כל זה במראה הנבואה אמר אתה ה׳ הנה אנכי עומד תמיד בכל יום ומצפה מתי תחרב בבל על שהרעו לישראל:

ועל משמרתי. ר״ל כאדם היושב ומשמר שאינו זז ממקומו כן לא זזתי מלצפות:

מצפה. כן נקרא המקום שעומד עליו הצופה: