בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תָּמוּשׁ֙ הַיָּתֵ֔ד הַתְּקוּעָ֖ה בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן וְנִגְדְּעָ֣ה וְנָפְלָ֗ה וְנִכְרַת֙ הַמַּשָּׂ֣א אֲשֶׁר־עָלֶ֔יהָ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ {פ}

בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת יַעְדֵי אַמַרְכֶּל מְהֵימָן דִי מְשַׁמֵשׁ בַּאֲתַר קַיָם וְיִתְקַטֵף וְיִפוֹל וְתִבְטַל מְטַל נְבוּאֲתָא דִי עֲלוֹהִי אֲרֵי בְמֵימְרָא דַייָ גְזַר כֵּן:

ביום. תמוש היתד. רמז לשבנא שהיה חושב שהוא כיתד תקועה במקום נאמן:

ונכרת המשא אשר עליה. הם אנשי ממשלתו:

תמוש היתד. ר״ל שבנא שחשב להיות קבוע בממשלתו כיתד התקועה במקום המתקיים הנה ביום ההוא תסור ממשלתו:

ונגדעה. תהיה נכרתה ממקומה ותפול לארץ ר״ל תבוטל הממשלה ותושפל מעלתה:

ונכרת המשא. בנפול היתד ישבר ויוכרת משא הכלים התלוים בה ור״ל במפלת שבנא תושפל משפחתו ואנשיו המתכבדים בו ונשענים עליו:

כי ה׳ דבר. ובידו לקיים:

תמוש. תסור כמו לא ימוש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):

ונגדעה. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (לעיל ט):