יְשַׁעְיָהוּ כ״ג · י״ב

וַיֹּ֕אמֶר לֹא־תוֹסִ֥יפִי ע֖וֹד לַעְל֑וֹז הַֽמְעֻשָּׁקָ֞ה בְּתוּלַ֣ת בַּת־צִיד֗וֹן (כתיים) [כִּתִּים֙] ק֣וּמִי עֲבֹ֔רִי גַּם־שָׁ֖ם לֹא־יָנ֥וּחַֽ לָֽךְ׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וַאֲמַר לָא תוֹסְפוּן עוֹד לְמִתְקַף דַהֲוֵיתוּן אָנְסִין לְעַמָא דִי בְצִידוֹן לְכִתִּים קוּמוּ גְלוֹ אַף לְתַמָן לָא יְהֵי לְכוֹן נְיָח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. השם:

המעשקה. הטעם כי הון סוחריה ילקח בצור:

וטעם כתים, לכי אל כתים לסחור:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ויאמר וכו׳. המעשקה וכו׳; ה׳ אמר את עדת צידון הנעשקה משודדי צור בהיות סחורתו שמה מעתה לא תוסיפו עוד לשמוח על כי מקום סחרך היה קרוב לך:

כתים קומי עבורי. לפי שאנשי צור ברחו לארץ כתים אמר עבורי לארץ כתים ועשו שם עמהם סחורה:

גם שם. אבל גם שם עם כי תמצא אנשי סחורתך מ״מ לא תמצא שם הנחת רוח כי לא תמצא ידך להתעסק בסחורה כמאז:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

לעלוז. לשמוח:

המעשקה. השדודה:

בתולת. לפי שלא נכבשה עדיין קראה בתולה כי לא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשות בעל וכן בתולת בת ציון (מ״ב יט):

בת צידון. עדת צידון:

כתים. אל כתים:

ינוח. מל׳ הנחת רוח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל