וְהָיָ֞ה מִקֵּ֣ץ ׀ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֗ה יִפְקֹ֤ד יְהֹוָה֙ אֶת־צֹ֔ר וְשָׁבָ֖ה לְאֶתְנַנָּ֑הֿ וְזָ֥נְתָ֛ה אֶת־כׇּל־מַמְלְכ֥וֹת הָאָ֖רֶץ עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃

וִיהֵי מִסוֹף שַׁבְעִין שְׁנִין יֵעוּל דָכְרָנָהּ דְצוֹר קֳדָם יְיָ וּתְתוּב לְאַתְרָהּ וּתְהֵי מְסַפְּקָא סְחוֹרָא לְכָל מַלְכְּוַת עַמְמַיָא דִי עַל אַפֵּי אַרְעָא:

והיה. הטעם, בגעת זה הזמן:

ושבה לאתננה. כמו אתנן זונה (דברים כ"ג י"ט) דמים על הזנות:

וזנתה את כל ממלכות. הטעם שיבואו אליה לסחורה:

יפקוד ה׳. יעלה זכרונה לפני המקום:

ושבה וכו׳. תקח אתנן כבראשונה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור״ל תקנה סחורה מן המביאים:

וזנתה וכו׳. ר״ל היא תספיק סחורה לכל העמים:

יפקוד. ענין זכרון והשגחה:

לאתננה. כן יקרא מתן הזונה כמו לא תביא אתנן זונה (דברים כ״ג:י״ט):