וְ֠הָיָ֠ה הַנָּ֞ס מִקּ֤וֹל הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אֲרֻבּ֤וֹת מִמָּרוֹם֙ נִפְתָּ֔חוּ וַֽיִּרְעֲשׁ֖וּ מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃

וִיהֵי דְיֶעֱרוֹק מִן קֳדָם דַחֲלָא יִפּוֹל לְגוֹ כּוּמְצָא וְדִיַסֵק מִגוֹ כּוּמְצָא יִתְאַחַד בִּסְרִיגְתָּא אֲרֵי גְבוּרָן בִּשְׁמַיָא אִתְעֲבִידָא וְזָעוּ יְסוֹדֵי אַרְעָא:

והיה. כי ארובות. כמו חלונות, והטעם גזרות שמים:

והיה הנס. מי שיברח ממקומו מקול הפחד יפול וכו׳ ר״ל מי שינצל מצרה אחד יפול באחרת:

כי ארבות. אמר במשל כאלו נפתחו חלוני שמים ויורדים דרך בם צרות מרובות:

וירעשו וכו׳. ר״ל אף החזקים ירעדו מפחד הצרות המרובות:

הנס. ענין בריחה:

ארבות. חלונות כמו וארבות השמים (בראשית ז):

ממרום. מן השמים הרמים:

מוסדי. מל׳ יסוד: