וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד׃ {פ}

וְיִבְהֲתוּן דְפָלְחִין לְסִיהֲרָא וְיִתְכַּנְעוּן דְסָגְדִין לְשִׁמְשָׁא אֲרֵי תִתְגְלֵי גְבוּרְתָּא דַייָ צְבָאוֹת בְּטוּרָא דְצִיוֹן וּבִירוּשְׁלֶם וּקְדָם סָבֵי עַמֵהּ בִּיקָר:

וחפרה. טעם הלבנה והשמש כי הם מושלים, והנה מלכי אדמה יבושו גם תקדר השמש והלבנה, אז תראה מלכות השם בהר ציון, אז יהיה כבוד לדבקים בשם, ויש אומרים כי הטעם על עובדי המאורות ואיננו דבק בטעמי הפרשה:

וחפרה הלבנה. אל מול העכו״ם תחפור הלבנה והחמה רצה לומר יחשך מאורם בעיני העכו״ם לפי רוב הצרות הבאות עליהם וכן נאמר במפלת בבל כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם (לעיל יג):

כי מלך וכו׳. ר״ל כאשר תגלה מלכותו בעשות נקם באנשי גוג:

ונגד זקניו כבוד. ולנגד זקני עמו יהיה לכבוד ולתפארת מה שהשכילו לדעת מאז שה׳ הוא האלהים:

וחפרה. ענין בושה ור״ל שכהה מאורה כי המתבייש יכהה מאור פניו:

כי. כאשר: