כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃

אמונה אומן. אמונה נאמנת אומן כמו אוהל אוכל ואינו ל' פועל אלא ל' מפעל אבויי"רמינט בלע"ז:

אֲרֵי שַׁוִיתָא קִרְוֵי פַצְחִין לְגַלִין כְּרַךְ תַּקִיף לְדִמְחַמְרָא בֵּית דַחֲלַת עַמְמַיָא בְּקַרְתָּא יְרוּשְׁלֵם לַעֲלָם לָא יִתְבְּנֵי:

כי וגו'. הטעם כמה ערים ישחתו בבוא גוג ומגוג, ובדברי רבי משה הכהן על ימי סנחריב:

לגל. כמו עד הגל הזה (בראשית ל"א נ"א):

ארמון זרים. הם הגוים הגולים:

מעיר. מכל עיר:

מעיר לגל. אותו מקום שהיה עיר שמתו להיות גל אבנים כדרך החורבה:

קריה בצורה. עיר מבצר שמת להיות מפלה:

ארמון זרים. מקום הארמונות של הבבליים יהיה נשבר מעיר ולעולם לא יבנה עוד לשוב לקדמותו:

לגל. תל ודגור:

ארמון. היכל ופלטרין:

זרים. נכרים וכן יקראו האומות כמ״ש וגם אל הנכרי (מ״א ח):

מעיר. מהיות עיר וכן כי שודד מבית (לעיל כג):