יְהֹוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃

יְיָ בְּעָקָא הֲווֹ דְכִירִין לִדְחַלְתָּךְ בְּעָקַתְהוֹן הֲווֹ מַלְפִין אוּלְפַן אוֹרַיְתָךְ בַּחֲשָׁי:

יי וגו'. בצרתם פקדוך:

צקון לחש. הנו"ן נוסף כנו"ן אשר לא ידעון (דברים ח' ג'), והיא מלה זרה, והיתה ראויה להיותה יצקו, לכן באה חסרת פ"א הפעל כמו והיום רד מאד (שופטים י"ט י"א), והטעם כמו ולפני יי ישפך שיחו (תהלים ק"ב א'):

והטעם [צ"ל וטעם] מוסרך, שהיו אומרים בלחש המוסר שהיית מייסר אותם:

בצר. בעת בוא צרה עליהם זכרו בך ודורשים אליך בתפלה:

צקון לחש. שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא להם מוסרך:

פקדוך. ענין זכרון כמו וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳):

צקון. מל׳ יציקה ושפיכה ויאמר כן על הרבות הפלל וכן ישפוך שיחו (תהלים קב):

לחש. ר״ל תפלה הנאמרה בלחש ובקול נמוך:

מוסרך. משפט יסורין:

למו. להם: