כִּ֣י עִ֤יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ׃

אֲרֵי קַרְתָּא דַהֲוָת כְּרִיכָא בִּלְחוֹדָא תִּתַב תְּהֵא מְטַלְטְלָא וּשְׁבִיקָא כְּמַדְבְּרָא בָּהּ יְגִיחוּן צַדִיקַיָא וְיִבְזוּן יַת נִכְסָהָא וִיסוּפוּן מַשִׁרְיָתָהָא מִלְמִפָּק:

כי [עיר בצורה] בדד. היא, והיא שמרון:

סעיפיה. כמו על שתי הסעיפים (מלכים א' י"ח כ"א), והטעם על ערי הפרזות:

כי עיר בצורה. כי בעשותם זאת אז העיר הבצורה היא כרך גדול וכו׳ תהיה בדד מיושביה והנוה שלו תהיה משולח מיושביה ונעזב מהם כמדבר הנעזב מאנשים וכפל הדבר במ״ש:

שם. במקום העיר הבצורה ירעה עגל וירבץ שמה ויכלה ענפי האילנות אשר יגדלו שמה:

בצורה. מלשון מבצר וחוזק:

בדד. יחידה מבלי יושביה כמו איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳):

נוה. ענין מדור כמו נוה איתן (ירמיה מט):

משולח. מגורש וכן הן ישלח איש את אשתו (שם ג):

ירבץ. ענין השכיבה לנוח:

וכלה. מלשון כליון:

סעיפיה. ענפיה כמו בסעפותיו קננו (יחזקאל לא):