גַּם־זֹ֕את מֵעִ֛ם יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת יָצָ֑אָה הִפְלִ֣א עֵצָ֔ה הִגְדִּ֖יל תּוּשִׁיָּֽה׃ {פ}

אַף דָא מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת נַפְקָא דְאַתְקִין עַלְמָא בְּמַחְשָׁבַת דַעְתֵּהּ רַבְּתָא אַסְגֵי עוֹבָדֵי בְּרֵאשִׁית בְּסַגִי חוּכְמְתֵהּ:

הפליא עצה. פליאה:

תושיה. חכמה, ויאמר רבי משה הכהן שהוא מגזרת יש, והנה הטעם כי תולדת האדמה והזרעים טובה מתולדתם שישמעו דברי הנביא ולא יועיל, והפך זה יערף כמטר לקחי (דברים ל"ב ב') כאשר פרשתיו:

גם זאת וכו׳. כאומר עם שאמרתי שמעו קולי דעו שמהשם נאמר לי המשל הזה ולא מלבי אמרתי:

הפליא עצה. בזה המשל הראה עצה נפלאה:

הגדיל תושיה. הראה חכמה גדולה ומוסר נפלא:

הפליא. מל׳ פלא:

הגדיל. מל׳ גדול:

תושיה. מל׳ יש וחכמת התורה נקראת כן על כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כשאר הדברים שבעולם: