הלומי יין. כתושי חמר, ויש עוד לפתור צבי תפארתו אשר על וגו' צבי התפארת שעל ראש עשרת השבטים המשוחין בגאות ראשי שמנים כמו שנאמר (עמוס ו׳:ו׳) ראשית שמנים ימשחו, גיא ל' גאוה כמו (לעיל טו) מואב גיא מאד (ואותו הציץ כציצת נובל תהיה): הלומי יין. כך קוראן על שם שכרותן שנאמר בהם (עמוס ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין:
וִיהֵי דְיָהִיב מִצְנַפְתָּא לְרַשִׁיעַיָא דְבֵית מַקְדְשָׁא תּוּשְׁבַּחְתֵּהּ דִי עַל רֵישׁ חֵילָא שְׁמֵינָא כְּבִכּוּרָא עַד לָא קַיְטָא דְאִם יֶחֱזֵי דְחָזֵי יָתָהּ כְּאִלוּ הִיא בִּידֵהּ יְבַלְעִינָהּ:
והיתה ציצת נובל. כאילו אמר זה הציץ שיהיה נובל, כמו בת בבל השדודה (תהלים קל"ז ח'), או ציצת עלה נובל, והוא הנכון:
כבכורה. היא התאנ' הבכורה בטרם בא פרי הקיץ:
והיתה וכו׳. הדר תפארתו הדומה לציצת הנובל אשר היא לעטרה על ראש גיא שמנים:
כבכורה. חוזר על והיתה האמור בתחלת המקרא לומר עטרת הגאוה תהיה כתאנה שנתבכרה בטרם יהיה הקיץ והוא עת בשול התאנים כולם:
אשר יראה וכו׳. אשר מיד כשיראה אותה הרואה יבלענה מיד כשהיא עדיין תלויה על הענף ואינו ממתין עד שיתלוש ואמר שכן ימהר האויב להשפיל גאותם:
ציצת. מלשון ציץ:
כבכורה. מלשון בכור ור״ל הנגמר והנתבשל ראשון וכן בכורי ענבים (במדבר יג):
קיץ. הוא זמן בישול התאנים וכן והלחם והקיץ (ש״ב טו):
בכפו. ענינו ענף כמו וכפתו לא רעננה (איוב ט״ו:ל״ב):