לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חׇכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃ {ס}

בְּכֵן הָא אֲנָא מוֹסִיף לְמִמְחֵי יַת עַמָא הָדֵין מָחָן מַפְרְשָׁן וְתֵיבַד חוּכְמְתָא מֵחַכִּימֵיהוֹן וְסֻכְלְתָנֻתָא מִסֻכָלְתָנֵיהֹן תִּטַמָר:

לכן הנני יוסיף. כמו ונשאר אני (יחזקאל ע' ח') כי אומלל אני (תהלים ו' ג') בעבור שהוא פתוח הלמ"ד, ויש אומרים שמלת יוסיף פועל על משקל תומיך גורלי [שם ט"ז ה']:

הפלא ופלא. שלא יבינו, על כן אחריו ואבדה, ויש אומר שהוא כמו עושה פלא (שמות ט"ז י"א), ולפי דעתי שעושה פלא כזה:

לכן וכו׳. בעבור זה הנני הוא אשר יוסיף להביא רעה עד אשר יפלא בעיני הרואים:

הפלא ופלא. ר״ל פליאה רבה ועצומה:

ואבדה. אז תהיה אבודה חכמת החכמים ותהיה צפון ונסתר בינת הנבונים ר״ל לא יוכלו להתחכם להמלט מהרעה הבאה: