כִּ֤י כָֽשְׁלָה֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וִיהוּדָ֖ה נָפָ֑ל כִּֽי־לְשׁוֹנָ֤ם וּמַֽעַלְלֵיהֶם֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה לַמְר֖וֹת עֵנֵ֥י כְבוֹדֽוֹ׃

אֲרֵי אִתְקִילוּ יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם וֶאֱנַשׁ יְהוּדָה גָלוּ אֲרֵי מַמְלֵל פּוּמְהוֹן וַאֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן גְלַן קֳדָם יְיָ וּמַרְגְזִין קֳדָם יְקָרֵיהּ:

לשונם ומעלליהם. כל דיבורם וכל מעשיהם לפאת השם:

למרות. פתחות הלמ"ד בעבו' ה"א הבנין החסר, וכמוהו לנחותם הדרך (שמות י"ג כ"א):

וטעם עיני בפרהסיא:

כי כשלה. במרבית העוני:

אל ה׳. ר״ל להקניט אותו:

למרות עיני כבודו. ר״ל שאומרים שעיני המקום המה מחולפים מעיני האדם כי לא יביט ולא ישגיח במעשה הבריות:

ומעלליהם. ומעשיהם:

למרות. כמו להמרות והוא מל׳ תמורה וחלוף: